“בלתי נראה” 2020 – ביקורת
ז’אנר: מתח.
בימאי: לי וואנל (“משודרג”, מיוצרי סדרת “המסור”, “הרוע שבפנים”)
שחקנים: זוכת גלובוס הזהב והאמי אליזבת מוס בתפקיד הראשי (“סיפורה של שפחה”, “מד מן”)
משך: 125 דקות.
“בלתי נראה” הוא במקור ספר בריטי משנת 1897 שנכתב על ידי הרברט ג’ורג’ ולס ומספר על מדען שחלומו להפוך לבלתי נראה מתגשם. הספר נחשב לטופ שביצירותיו של ולס ומעלה דילמות באשר למוכנות החברה ואף המדען עצמו להתמודדות עם השלכות המחקר המדעי, מהי אנושיות ומיהו אדם. במילניום האחרון עלו לאקרנים ולטלויזיה עשרות עיבודים שונים לספר – מודה, לא ראיתי ולו אחד מהם – אבל האינטרנט טוען שכולם גרועים ללא יוצא מן הכלל. יחד עם זאת, סיקרן אותי מאוד לראות מה יעלה בחכתו ליי וואנל שהוא אחד מחלוצי “המסור” והבמאי מאחורי “משודרג” המשובח. אז שמתי פעמיי אל אולם האיימקס הקרוב. זה מה שקרה.
לסיסיליה (אליזבת’ מוס) היה חבר מאוד עשיר ומאוד שתלטן בשם אדריאן (אוליבר ג’קסון כהן) שהתאבד. יום אחד רצף של אירועים יותר מדי מקריים גורמים לה להאמין שאדריאן זייף את מותו והפך לרואה ואינו נראה תוך כדי שהוא משתלח בחייה ובחיי היקרים לה. כעת נותר לה להתמודד עם הישות המסתורית והמפוקפקת הזו שנמצאת איתה בכל מקום ובכל חדר אליו היא נכנסת, תוך כדי שהיא מנסה לשכנע את קרוביה והרשויות שהיא איננה לוקה בנפשה.
מוס הייתה כאן מצוינת לדעתי. היא גרמה לי למס’ פלאשבקים מלינדה המילטון “בשליחות קטלנית 2” במוסד לחולי נפש כשהיא צורחת על כולם שהם הולכים למות, שזה כמובן דבר מבורך. היו לה גם כמה רגעים די פסיכוטיים א-לה “מגרש השדים” ובגדול שיחקה אמין את האישה הנרדפת והמבועתת, מה שאני לא כל כך יכול להגיד על אף אחר שם. כל השאר היו כמו הכיתוב “מיועד לאנשים עם ליקויי ראיה” מעל הכפתור הזה ברמזור להולכי רגל – מיותרים.
אל תראו את הטריילרים לסרט. פשוט אל. טריילרים כל כך מספיילרים כאלה לא ראיתי מעולם. יש שם בין היתר את כל הרגעים המקפיצים של הסרט. כולם(!). בד בבד מה שמעניין זה שאפילו שראיתי את כולם מראש וכבר התכוננתי מראש, הסרט עדיין הצליח להבהיל אותי כהוגן יחד עם כל האולם והוא עושה זאת בשיטה מאוד זולה אך אפקטיבית. קחו רעש בנלי לחלוטין כמו קול של צעד על פרקט, חכו לרגע המתאים ואז תשמיעו אותו מאוד מאוד חזק. באולם איימקס שבו הסאונד מושמע ב-80 דציבלים נומינלית, זהו מתכון מובטח לצווחות אימה של ילדות עם קוקיות ללא הבדלי גזע דת או מין.
מצא חן בעיניי שהסרט משחק עם הצופה “איפה אפי”. ישנם כמה וכמה שוטים בהם המצלמה זזה מהגיבורה ומתייצבת מול רקע גנרי דומם כלשהו בחדר. כמו למשל, מטבח. ואז אתה צריך להבחין בדברים ממש קטנים שקוראים על המרקע כמו תזוזה קלה של וילון, רעש של מגירה שנפתחת לאט, סכין שנעלמת וכו’. זה עזר לי לאסוף מהרצפה את ה-ADHD שלי ולחפש רמזים להמצאותה של הדמות הבלתי-נראית גם בסצנות אחרות.
“בלתי נראה” גרסאת 2020 הוא סרט מתח שמתקשה מאוד למתוח. יש לו התקדמות מאוד אטית והוא לא מצליח לסקרן מספיק על מנת לשמור את הצופה על אש קטנה. זה הרגיש לי קצת כמו לנסוע על הילוך שני במשך שעתיים ו-5 דקות. האירועים לאורך הסרט הם לא כל כך משמעותיים. הכל טיפין טיפין, ברגוע. אין איזה בילד-אפ למשהו שיפקח לצופה את העיניים המנומנמות שלו. וגם כשיש קצת כאוס ובלגאן ועושים 90 מעלות עם המצלמה כמו “במשודרג” זה הכל נורא Meh אחד גדול ולא מספק את הסחורה.
כל הזמן חוזרים ומספרים לנו על אדריאן וכמה שהוא סוג של תחמן מניפולטיבי שמצליח להיכנס לאנשים לראש ולגרום להם לעשות מה שבא לו – לא קניתי את זה ולו לרגע אחד. פשוט לא הצליחו להעביר את זה מעבר למילים וקצת בכי. אבל מה שהכי הפריע לי זה הפינלי בסוף שמבייש ומביך סרטים כמו “המסור” “ושדרוג” – סרטים שסופים עם טוויסט משוגע זה הלחם והחמאה שלהם. זה היה כזה “אה, זהו? אפשר ללכת הביתה עכשיו? אוקיי”. אפשר לחכות לסטרימינג.
